1. בהכרעת-דין, שניתנה בין 29.12.11, הורשעו שני הנאשמים בעבירת שוד - לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק). נאשם 1 הורשע בשתי עבירות נוספות: מעשי פזיזות ורשלנות - לפי סעיף 338(1) לחוק, ונהיגה ללא רישיון - לפי סעיף 10(א) רישא לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.
הכרעת-הדין ניתנה על-יסוד הודאת הנאשמים במסגרת הסדר טיעון. על-פי ההסדר, תוקנו עובדות כתב-האישום המקורי, ולגבי נאשם 1 הומרה עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - לפי סעיף 332 לחוק, בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות. הסדר הטיעון לא חל על העונש.
2. להלן עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד הודאת הנאשמים והרשעתם:
ביום 30.6.11 שהו הנאשמים בתל-אביב, ובסמוך לשעה 21:00 עצרו מונית (להלן - המונית) וביקשו מנהגה (להלן - המתלונן) להסיעם לנמל יפו, ומשם - לירושלים. במהלך הנסיעה לירושלים, ישב נאשם 1 במושב הקדמי, ליד המתלונן, ונאשם 2 - במושב האחורי.
בהגיעם לירושלים, הנחה נאשם 1 את המתלונן להגיע לשכונת בית-חנינה, והובילו לאזור חשוך בשכונה, שם הורה לו לצאת מהמונית. נאשם 1 היכה את המתלונן בחזהו, באמצעות מרפקו, הוציא סכין "יפנית" שהייתה ברשותו והצמיד את הסכין לצווארו של המתלונן. בשלב זה, הוציא נאשם 2 את המתלונן בכוח מהמונית, נאשם 1 עבר לשבת בכסא הנהג ונאשם 2 חזר למונית כאשר הוא מותיר את המתלונן מחוץ לרכב. הנאשמים גנבו את המונית ונסעו מן המקום.
נאשם 1, אשר אין ברשותו רישיון נהיגה, נהג במונית בכביש המוביל למחסום קלנדיה, שבו יש שני נתיבים. במהלך נסיעתו, עקף נאשם 1 כלי רכב בנהיגה פרועה, נסע בניגוד לכיוון התנועה וגרם לכלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי - לבלום ולסטות מנתיבם. משהגיעו הנאשמים עם המונית ל"כיכר קלנדיה", פנה נאשם 1 לכביש 45, לכיוון עטרות, כשהוא נוהג ברכב בפראות, אגב עקיפת כלי רכב ונסיעה בניגוד לכיוון התנועה. בשלב זה, דלקה ניידת משטרה אחר המונית, ומשהבחינו בכך הנאשמים, עצרו את המונית, יצאו ממנה וברחו לעבר הצמחיה שבשולי הכביש, שם הסתתרו. דקות ספורות לאחר מכן, נעצרו השניים על-ידי כוחות המשטרה.
3. המאשימה הגישה הצהרה של המתלונן, נפגע העבירה, בהתאם לסעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001. המתלונן ציין בהודעתו, כי השוד האלים הסב לו טראומה נפשית, וכי הוא סובל מסיוטי לילה מאז עד היום. לדבריו, כל אימת שהוא מסיע במכוניתו אנשים שאינם מוכרים לו, או שנראים לו חשודים, חש הוא בחרדות של ממש. כן ציין, כי כתוצאה מהנהיגה הפרועה במונית, לאחר גניבתה, ניזוק הרכב.
4. נאשם 1 הנו בן שלושים ושש, נשוי ואב לשישה ילדים. לחובתו עבר פלילי עשיר ומכביד, הכולל עשרות רבות של עבירות, שעליהן נתן את הדין עד היום בעשרה משפטים, ובכללן עבירות שוד. כעולה מגיליון המרשם הפלילי (ת/2) הוא ריצה עד היום מספר מאסרים בפועל. בהיותו נער, בשנת 1990, הורשע בשורה ארוכה של עבירות יידוי אבנים, ודינו נגזר לקנס ולמאסר על-תנאי. בשנת 1993 נידון בבית-משפט זה, בגין עבירה של ניסיון לגרימת חבלה בכוונה מחמירה, לחמישה חודשי מאסר בפועל. בשנת 1995 הורשע פעם נוספת בבית-משפט זה בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, ובעבירות נוספות, והושת עליו מאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים. באותה שנה אף הורשע בבית-משפט השלום בעבירת גניבה, בעטייה הוטל עליו עונש של מאסר על-תנאי. בשנת 1999 נגזר דינו בבית-משפט השלום בירושלים לשבעה חודשי מאסר בפועל, בגין שורה של עבירות הונאה. שנתיים לאחר מכן, בשנת 2001, הורשע נאשם 1 בבית-משפט זה בשלוש עבירות של שוד מזוין, בעבירת ניסיון שוד מזוין, בעבירת החזקת נשק ובשורה של עבירות אלימות וסמים, בעטיין נגזר דינו לשבע שנות מאסר בפועל. בשנת 2011 הושת על הנאשם בגין עבירת סמים, עונש של מאסר על תנאי וקנס. בשנת 2009 הוטלו על נאשם 1 בת"פ 2769/09 בבית-משפט השלום בירושלים, בגין הרשעתו בעבירות הפרת הוראה חוקית ותיגרה, שישה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על-תנאי (ת/5). שנה לאחר מכן, בשנת 2010, ניידון נאשם 1 בגין עבירת הסגת גבול, למאסר על תנאי ולקנס. הרשעתו האחרונה של נאשם 1 היא בעבירת ניסיון התפרצות למקום מגורים, ובעטייה נידון ביום 14.2.11 בבית-משפט השלום בירושלים, בת"פ 1001/09, לארבעה-עשר חודשי מאסר בפועל, וכן לשישה חודשי מאסר על-תנאי. ערעור שהגיש נאשם 1 לבית-משפט זה, בתיק ע"פ 49616-03-11, נגד חומרת העונש, נדחה ביום 9.5.11 (ת/4), ונקבע כי נאשם 1 יתייצב לריצוי המאסר ביום 1.9.11. בתקופה שבין דחיית ערעורו לבין המועד שנקבע להתייצבותו לריצוי המאסר, ביצע נאשם 1 את העבירות הנדונות בתיק הנוכחי, זאת כאשר תלויים ועומדים נגדו שני המאסרים על-תנאי שהוטלו בת"פ 2769/09 ובת"פ 1001/09.
בגזר-הדין במשפטו האחרון, בת"פ 1001/09 של בית-משפט השלום בירושלים, התייחס בית-משפט קמא לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של נאשם 1 באותו הליך. מתסקירי שירות המבחן, שנסקרו באותו גזר-דין, עולה כי נאשם 1 ניהל אורח חיים עברייני והיה מעורב בפלילים מגיל צעיר. במהלך מאסרו הממושך, לתקופה של שבע שנים, עבר בכלא תוכנית טיפולית לגמילה מסמים. עם שחרורו מהמאסר השתלב במרכז יום, ואף החל להפעיל מסעדה במזרח ירושלים. ואולם, עם סגירת העסק נקלע נאשם 1 למשבר, שבעקבותיו חזר להשתמש בסמים, וכפועל יוצא ביצע עבירות רכוש, שבעקבותיהן ניידון פעם נוספת למאסר. עם שחרורו מהכלא בחודש דצמבר 2009, החל נאשם 1 לעבוד עם אחיו במסעדה בעיר העתיקה. בתקופה זו עקב אחריו שירות המבחן, במסגרת פרשת גזר-הדין בת"פ 1001/09. בתחילת המעקב שיתף נאשם 1 פעולה עם שירות המבחן, אך בהמשך ניתק את הקשר הטיפולי עם היחידה לטיפול במתמכרים בעיריית ירושלים, ועל-רקע זה נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. כאמור, בית-משפט השלום דן את נאשם 1 לארבעה-עשר חודשי מאסר בפועל, והלה ביצע את העבירות הנדונות במהלך הארכה שניתנה לו להתייצבות לריצוי המאסר.
5. נאשם 2, הנו כבן שלושים, גרוש ואב לילדה. גם לחובתו עבר פלילי בעבירות רכוש ואלימות, עליהן נתן את הדין בשלושה משפטים, ובכללן עבירת שוד מזוין. בשנת 2001 הורשע בבית-משפט השלום בירושלים באחת-עשרה עבירות, רובן עבירות פריצה לרכב, ונידון לשנת מאסר בפועל. בשנת 2007 הורשע בבית-משפט זה, בת"פ 3092/07 (ת/6), בעבירה של שוד מזוין, ונידון לשלושים חודשי מאסר בפועל ולשמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי. כשנה לאחר מכן, נגזר דינו בבית-משפט השלום בירושלים לארבעה חודשי מאסר בפועל בגין עבירת תקיפת בת-זוג. את עבירת השוד הנדונה בתיק שלפנינו, ביצע נאשם 2 כאשר תלוי ועומד נגדו המאסר על-תנאי האמור של שמונה-עשר החודשים, שכאמור הוטל עליו בגין הרשעתו בעבר בעבירת שוד.
מעיון בגזר-הדין בת"פ 3092/07 עולה, כי נאשם 2, יחד עם שלושה אחרים, נכנסו לבית במבשרת-ציון כשהם רעולי פנים, איימו על עובדת הניקיון שנמצאה במקום כי יהרגו אותה, סתמו את פיה על-מנת שלא תצעק ואף ניסו לקשור את רגליה באזיקים. נאשם 2 ואחד מהנאשמים באותו תיק, עלו לקומה השנייה של הבית וגנבו מתוך כספת מזומנים ותכשיטים. כאמור, בית-המשפט גזר על נאשם 2 שלושים חודשי מאסר בפועל, ושמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי. בעת מעצרו עד לתום ההליכים של נאשם 2 בתיק האמור, נולדה בתו, ועם שחרורו מהמאסר בשנת 2009 התגרש.
6. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; את הסיכון הנשקף מהנאשמים לביטחון הציבור, על-רקע מהות המעשים, עברם הפלילי של השניים וכישלון ההרתעה בענישה שהושתה עליהם בעבר; ואת הצורך בהטלת ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות שוד המבוצעות כלפי נהגי מוניות. היא ביקשה להשית על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה ממושכת, וכן להפעיל את המאסרים על-תנאי התלויים ועומדים נגדם, במצטבר למאסר המוטל. באשר למשך המאסר, ציינה ב"כ המאשימה, כי ראוי להטיל על הנאשמים מאסר המתקרב לעונש המרבי בגין עבירת השוד, זאת, בין-השאר, נוכח עברם הפלילי המכביד, ובין-היתר בעבירת שוד מזוין.
7. ב"כ נאשם 1 לא הקל ראש בחומרת העבירות, אך טען כי אין בסיס לעתירת המאשימה להטלת מאסר ממושך. לדבריו, חרף הנסיבות החמורות של ביצוע השוד באמצעות סכין, בסופו של יום לא נחבל המתלונן. כן ביקש הסנגור להתחשב בנסיבותיו האישיות של נאשם 1, שהוא בעל משפחה; בהודאתו שחסכה זמן שיפוטי לא מבוטל; ובעובדה שבמסגרת הסדר הטיעון הומרה העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות. על-כן עתר לעונש מאסר שלא יהיה ממושך מדי, ושייתן לנאשם 1 פתח של סיכוי לשיקום בעתיד לאחר שחרורו מהכלא. כמו-כן ביקש שהמאסרים על תנאי המופעלים ירוצו בחופף למאסר המוטל, וכי המאסר המוטל ירוצה בחופף למאסר שמרצה כיום הנאשם בת"פ 1001/09.
במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש, הביע נאשם 1 חרטה על מעשיו.
8. ב"כ נאשם 2 לא התעלם אף הוא מחומרת העבירה, אך גרס כי התנהגות מרשו אינה מצויה ברף חומרה גבוה, זאת לאור חלקו במעשים. לדבריו, כפי שעולה מעובדות כתב-האישום המתוקן, חלקו של נאשם 2 היה מינורי, ביחס לחלקו של נאשם 1. בהקשר זה טען, כי עבירת השוד לא הייתה מתוכננת מראש, והתפתחה באורח ספונטני, לאחר הגעת המונית לאזור בית חנינה. עוד ציין, כי הגם שנאשם 1 הצמיד סכין לצווארו של המתלונן, לא נגרמו למתלונן חבלות כלשהן, וכי החלק הפיזי שנטל נאשם 2 במעשה השוד, היה הוצאתו של המתלונן בכוח מהמונית. באשר למשך המאסר, ביקש ב"כ נאשם 2 להתחשב בנסיבותיו האישיות של מרשו, ובכלל זה בעובדה שלאחר שחרורו מן הכלא בשנת 2009 התפרקה מסגרת נישואיו; וכן להביא בחשבון את הודאתו והחרטה שהביע על מעשיו. הסנגור ביקש להסתפק בהטלת עונש מאסר שלא יעלה על שלושים חודשי מאסר, אשר יכלול בחובו את הפעלת המאסר על תנאי. כן ביקש, כי בית-המשפט ימליץ לרשויות שב"ס לשלב את נאשם 2 בהליך של גמילה מסמים בין כותלי הכלא.
נאשם 2 הביע צער על מעשיו, במסמך שהגיש לבית-המשפט (נ/1), וביקש כי בית-המשפט יורה על שילובו בהליך שיקומי של גמילה מסמים.
9. עבירת השוד המזוין, שביצעו הנאשמים, חמורה במהותה; וחמורה שבעתיים בנסיבותיה, עת בוצע השוד כלפי נהג מונית, זאת אגב הצמדת סכין לצווארו. מעשי שוד של נהגי מוניות, הפכו, לדאבון הלב, לתופעה נפוצה, אשר מעמידה בסיכון את נהגי המוניות - המחויבים על-פי דין ליתן שירות לכל נוסע, ואין באפשרותם - כאמור בתקנה 501 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 - לסרב לבקשת הסעה. למרבה הצער, נהגי מוניות מהווים "טרף קל" לחורשי רעה הזוממים לשדוד אותם, ובהיותם רכונים על ההגה הם אף חסרי יכולת ממשית להתגונן, ובפרט מפני תקיפות אלימות, כמו במקרה דנן, המבוצעות על-ידי יותר מאדם אחד, תוך שימוש בנשק קר. על הצורך בהחמרה בענישה בעבירות של מעשי שוד המכוונים נגד נהגי מוניות, עמד בית-המשפט העליון, בציינו: "נהג מונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא את עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכוניתו נלקחה ממנו, במעשה ביריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים" (ע"פ 10828/04 אלטורי טלאל נ' מדינת ישראל (16.6.05); וכן ראו, ע"פ 9889/07 מדינת ישראל נ' עמאד סליימה (28.2.08); וע"פ 1885/07 עיסא נאיף נ' מדינת ישראל (6.3.06)). לנוכח הצורך בהרתעה מפני מעשי שוד - בכלל, ומעשי שוד המכוונים כלפי מוניות מוניות - בפרט, מן הראוי להשית בגין עבירות אלו מאסר ממושך.
מעשיהם של הנאשמים בעבירת השוד, כמפורט בכתב-האישום, חמורים במהותם ובנסיבותיהם. נאשם 1 גרם למתלונן להגיע למקום מבודד וחשוך, שם שדדו אותו שני הנאשמים. נאשם 1 הצמיד סכין לצווארו של המתלונן, ונאשם 2 הוציא את המתלונן בכוח מן המונית. השניים גנבו את המונית ונמלטו בה, כאשר הם מותירים את המתלונן בלילה, במקום נידח. נאשם 1 אף הוסיף עוון על פשע, עת נסע במונית הגנובה, בנהיגה פרועה ומסוכנת, זאת ללא רישיון נהיגה, תוך יצירת סיכון למשתמשים בדרך. הוא נהג בניגוד לכיוון התנועה, ואילץ נהגים לסטות מנתיבם. הסיכון הממשי הנשקף מהנאשמים לביטחון הציבור, הנו ממשי ומוגבר, זאת לנוכח התעוזה העבריינית שהפגיעו באירוע, עברם הפלילי וכישלון ההרתרעה בעונשי המאסר בפועל והמאסרים על תנאי שהוטלו עליהם בעבר.
נוכח חומרת המעשים ונסיבות ביצועם, ועל-רקע עברם הפלילי של הנאשמים, בין-השאר בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, מן הראוי להשית על כל אחד מהם מאסר ממושך, לשם הגנה על ביטחון הציבור, הוקעת המעשים, והרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית. עם זאת, מתחייב מדרג כלשהו בעניין תקופת המאסר שתוטל על כל אחד מהשניים; זאת הן מחמת החלק הפעיל יותר שנטל נאשם 1 באירוע לעומת נאשם 2, והן בשל עברו הפלילי המכביד יותר של הראשון מזה של השני. כמו-כן אתחשב לקולא בהודאת הנאשמים, בחרטה שהביעו על מעשיהם ובנסיבותיהם האישיות שצוינו לעיל.